גזר דין בתיק ת"פ 29892-08-10

רקע וטיעוני הצדדים

1.         הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע עבירה של התפרצות לבניין וביצוע גניבה, וכן בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. הנאשמים 2 ו-8 הורשעו בנוסף בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית ואילו הנאשם 6 הורשע בנוסף בביצוע עבירה של איומים.

הודאתם של הנאשמים באה לאחר שמיעת חלק לא מבוטל מפרשת התביעה, אך קודם לסיומה ובמסגרת הסדר טיעון, מהלכו תוקן כתב האישום. עם זאת, הסדר הטיעון הגיע כדי נקודה זו וזו בלבד, ואיננו משתרע על פני מידת העונש.

2.         על פי הודאתם נקבע כי ביום 28/7/10 או בסמוך לכך, קשרו הנאשמים קשר לפרוץ למחסן בנצרת עילית, בו הייתה מאוחסנת באותה עת סחורה השייכת למפעל הממתקים שטראוס-עלית בשווי כולל של 125,580 ש"ח. באותו היום ולשם מימוש הקשר הגיעו הנאשמים 1,2,3,4,7 ו-8 מאזור מגוריהם בתל שבע לאזור ואדי ערה בשני כלי רכב. רכב אחד הושאר בתחנת דלק בצומת אום אל פאחם.

במקביל הגיעו הנאשמים 5 ו-6, ברכב נוסף, לביתו של אחד, עבד אל ג'אבר מחמיד, שברשותו משאית, וביקשו ממנו לעשות בה שימוש לאחר שלטענתם נתקעו עם משאית בנצרת עילית ועליהם להעביר סחורה. מחמיד נעתר לבקשתם ופגש בהם בצומת עין איברהים, שם עלה הנאשם 5 למשאית, והם - בליווי הנאשם 6 - עשו את דרכם לנצרת. ביום 29/7/10 בשעה 02:15 בלילה, חברו אליהם שני הרכבים האחרים, תוך שהם (האחרונים) עורכים נסיעות על ציר צומת המוסכים-כנסיית הבשורה, על מנת לוודא כי אין במקום כוחות משטרה.

במהלך הלילה התפרצו חלק מהנאשמים למחסן כך שטיפסו על סולם מרחבה סמוכה, פתחו את החלון האחורי של המחסן, נכנסו דרכו וגנבו את הסחורה. בינתיים אבטחו הנאשמים האחרים את השטח ונעו באזור בשתי מכוניות.

מחמיד, שסבר כי משהו אינו כשורה דרש לראות את המשאית התקועה. הנאשמים 6 ו-7 לקחו אותו סמוך לשטח המחסן והסבירו לו ששם נתקעה המשאית. כשדרש לחזור הביתה איים עליו הנאשם 6 באומרו: "אם לא מעמיסים עכשיו יקרה משהו לא טוב". בתוך כך לקח הנאשם 6 ממחמיד את מפתחות המשאית ואת הטלפון הנייד שלו, ויחד עם מחמיד והנאשמים 7 ו-8 נסעו לכיוון צומת המוסכים בו המתינה בינתיים המשאית. מפתחות המשאית נמסרו לנאשם 8, והוא נהג בה חזרה למחסן, כאשר בינתיים נסעו נאשמים 6 ו-7, יחד עם מחמיד, לאזור עין מאהל, שם המתינו לקריאה. במקביל הועמסה הסחורה הגנובה למשאית על ידי הנאשמים 1-5, ובסיום נסעה המשאית ואחריה שני הרכבים הנוספים לכיוון עפולה. בצומת המנהרות הבחין הנאשם 8 (שנהג במשאית) במחסום משטרתי, עצר אותה בצד ונמלט רגלית עד שנעצר על ידי השוטרים. הנאשמים 1-5 הבחינו במתואר וברחו עם הרכב לכיוון איכסל עד שנתפסו על ידי השוטרים. הנאשמים 6 ו-7, אשר נסעו עם מחמיד, ברחו אף הם, לכיוון חיפה, עד שנעצרו על ידי השוטרים.

בנוסף נקבע כי הנאשמים 2 ו-8 ביצעו את המעשים תוך שם מפרים את הוראותיו של בית המשפט השלום בבאר שבע, בנוגע לשחרורם בתנאים של מעצר בית, בעניין אחר.

3.         לאחר האמור העמיד ב"כ המאשימה טיעוניו על שניים: מהות המעשים ומיהות העושים.

4.         בעניינם של המעשים ביקש להדגיש את היקף ההתארגנות שעמדה בבסיסם, במסגרתה חצו שישה אנשים את הארץ מתל שבע ועד נצרת, חברו לשני תושבי האזור, והחבורה - שלגודלה חסר התקדים לא מצא אח ורע בפסיקה - גנבה סחורה בהיקף גדול כשהיא עושה שימוש בשלושה רכבים ומשאית, עורכת פטרולים, מעמיסה את הסחורה ועוזבת את המקום. עוד ביקש להדגיש כי הסיכוי לתפוס חבורה עבריינית בהיקף כה גדול שואף בדרך כלל לאפס, והתאפשר בכלל במקרה זה אך הודות למידע מודיעיני. בכך טען יש כדי להוסיף לחומרת העבירה ובהתאם לצורך לשים דגש על אלמנט ההרתעה. כך ביתר שאת כאשר מדובר בעבירה של פריצה למחסן של חברה מובילה, שהיא מן המדרג הגבוה עד מאוד של עבירות הרכוש, ושבה נוספים על הנזק הכספי ה"רגיל", החובה הנגזרת לשיפור אמצעי האבטחה והפגיעה הקשה במוניטין.

בשים לב לאמור טען כי זה המקרה להחמיר בענישה וכי נקודת המוצא צריכה להישען על עונשי המקסימום, שאם לא במקרה זה, לא ברור באיזה מקרה כן. משכך ונוכח עמדת הפסיקה, עמד על הצורך להחמיר בענישה.

5.         עוד בטיעוניו הסכים ב"כ המאשימה כי יש לקחת בחשבון הודאתם של הנאשמים, אך טען כי באה בשלבים האחרונים ולא הרימה תרומה משמעותית לחיסכון בזמן השיפוטי.

6.         בעניינם של העושים טען:

§                   הנאשם 1, בן 40 כיום, החל את דרכו העבריינית בשנת 86', בהיותו כבן 14, ונדון אז ללא הרשעה ל-6 חודשי פיקוח. כעבור מספר חודשים ביצע 5 עבירות נוספות של הצתות רכב והפעם נידון למאסר מותנה ולשלילת רישיון. בנוסף נדון למעון פתוח בגין 5 תיקי רכוש אחרים, ובחלוף אותה שנה, בשנת 89', הורשע בניסיון לשבל"ר ומאסרו המותנה הוארך. פחות משנה לאחר מכן ביצע עבירה של זיוף סימני רכב, בגינה נשלח לשנת מאסר ובשנת 91' ביצע עבירה של גניבה חקלאית, בגינה הופעל המאסר המותנה והוא נשלח למאסר בפועל לשנה. בשנים 92'-95' עבר הנאשם עבירות אלימות ותעבורה וכן עבירות על חוק הכניסה לישראל. בשנת 96' נדון למאסר מותנה ול-12 חודשי פיקוח בגין עבירות רכוש, וחודש לאחר מתן גזר הדין ביצע עבירות רכוש נוספות. בשנת 97' נדון למאסר בפועל בן 10 חודשים. שנתיים מאוחר יותר (99') נדון למאסר נוסף (שנקצב לחצי שנה לאחר התערבות בית המשפט העליון לטובת הנאשם), וכבר אז חיוו בתי המשפט דעתם אודות התנהלותו. בשנת 2000 ביצע הנאשם עבירה של פריצה לרכב - יומיים לפני שמיעת גזר דין בעניין אחר - ונדון בגינה למאסר מותנה. במקביל הורשע בשורה של עבירות רכוש נוספות, ומגזר דינו שם עלה כי לא התייצב לדיונים וכי שירות המבחן הביע ספק באשר לשיקומו. בשנת 2001 נדון בגין עבירות רכוש וסמים, וב-2002 נדון בגין עבירות איומים והחזקת סכין. ב-2003 נדון בגין החזקת רכוש גנוב, כשנמצא כי החזיק בין השאר שורה ארוכה של כלי עבודה חשמליים וב-2004 נדון לעונש מאסר של 6 חודשי עבודות שירות. תיק זה, שם יוחסה לו קבלת רכוש גנוב בשווי 610,000 ש"ח שהוא יודע שהושג בהתפרצויות, נוהל במשך 8 שנים, ונסתיים בהודאת הנאשם רק בסיום פרשת ההגנה ובתסקיר חיובי ביותר בו צוין כי בנאשם חלו שינוי ותפנית וכי הוא מצוי במסלול חיובי. הנאשם טען אז כי בילדותו בחר בדרך הלא נכונה אך החליט כעת (כזכור, 2004) לשקם את עצמו. בית המשפט קבע כי האינטרס הציבורי יצא נשכר מאי החמרה בעניין הנאשם, אשר חרטתו התגלתה ככנה, וגזר עליו, כאמור עבודות שירות. תוך שנה ממתן גזר הדין התפרץ יחד עם אחרים למשרדים בכרמיאל; ב-2006 תקף שוטר; ב-2007 גנב ביחד עם אחרים סחורה ממפעל בית השיטה, ונדון במסגרת הסדר טיעון נוכח קושי ראייתי, ל-14 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר מותנה (החל בענייננו) וקנס בסך 30,000 ש"ח. מהלך מאסרו הוטל עליו מאסר מותנה נוסף בן 12 חודשים בגין ההתפרצות בכרמיאל (אף הוא חל בענייננו). שני המאסרים המותנים הנזכרים לא תרמו להרתעת הנאשם וחרף קיומם עבר הנאשם את העבירות בתיק שבנדון. ב"כ המאשימה ביקש להדגיש כי לאורך כל הדרך, מדי פעם בפעם, ביקש הנאשם להביע חרטה ולהצהיר על רצונו בשיקום, אלא ש-24 הרשעותיו הקודמות - שחלקן כוללות מספר עבירות - כמו גם 24 חודשי המאסר המותנה שתלויים ועומדים כנגדו, מדברים בעד עצמם.

§                   הנאשם 2, בן 27 היום, החל את דרכו העבריינית בגיל 16 ובין השנים 2000-2002 כבר ביצע 11 עבירות של גניבות מרכב, התפרצויות לרכב והפרות הוראה חוקית. בתוך כך הפר פעם אחר פעם מעצרי בית בהם היה נתון, כאשר ברוב המקרים דובר בהפרות לצורך ביצוע עבירות נוספות. בשלהי 2002 קבע שירות המבחן כי מעצר של 6 חודשים בו היה נתון, הספיק כדי להרתיעו, והמליץ להטיל עליו 6 חודשי עבודות שירות. בית המשפט אימץ המלצה זו, אלא שתוך פחות מחודש מהיום בו החל בריצוי העונש, ביצע עבירות רכוש נוספות. או אז נעצר עד תום ההליכים ונדון ל-11 חודשי מאסר בפועל. ב-2004 ביצע עבירות רכוש, סמים, והפר את מעצר הבית בו היה נתון, פעמיים, לצורך ביצוע עבירות נוספות. ב-2005 נמלט בנסיעה פראית מניידת שדלקה אחריו ובתוך כך כמעט גרם לדריסתם של ילדים, והכל שעה שהיה נתון במעצר בית. אותה עת ובמסגרת הסדר טיעון נגזרו עליו 42 חודשי מאסר, ובהמשך מאסרו זה נשפט בגין עבירות נוספות שביצע טרם המאסר. תקופת מאסרו הכוללת עמדה על 53 חודשים, ולמעשה רק לאחרונה השתחרר, כשלחובתו שני מאסרים מותנים (12 חודשים בגין עבירות רכוש ו-6 חודשים בגין הפרת הוראה חוקית). כאמור, גם במקרה שבנדון ביצע הנאשם את העבירות במהלך מעצר בית בו היה נתון בתיק אחר.

§                   הנאשם 3הינו כבן 25, וכבר בגיל 16 ביצע עבירת שבל"ר. בשנת 2004 עבר עבירה של החזקת סכין וב-2008 עבירה של הדחה בחקירה לאחר שניסה להניא בעל מסעדה מתלונה שהגיש בגין סחיטה. 6 ימים לאחר ההדחה הנזכרת התפרץ לרכב וסייע לניסיון גניבתו. במהלך 2009 הוטל עליו מאסר על תנאי בן 9 חודשים שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע, מאסר שחל בענייננו.

§                   הנאשם 4, בן 29 כיום, התפרץ לדירה בהיותו בן 18 וגנב ממנה רכוש. בגיל 21 ביצע עבירות סמים ונדון ל-13 חודשי מאסר. בסוף אותה שנה - 2003 - שוחרר שחרור מוקדם, וכבר בדצמבר אותה שנה שב לבצע עבירות סמים, לרבות סחר בהרואין. את המשפט הזה ניהל הנאשם כמעט עד סופו, ולאחר שהודה נגזרו עליו 3 שנות מאסר בפועל, תוך שהופעל מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו ותוך שוועדת שחרורים הפקיעה את תקופת השליש אותה קיבל והפר.

§                   הנאשם 5הינו בן 45, והחל את דרכו העבריינית בגיל 19, אז ביצע עבירות פריצה וגניבה. מהלך השנים המשיך בביצוע עבירות אלימות, רכוש ותקיפת שוטרים. בשנת 98' נדון לעונש מאסר בגין פריצה לבניין; בשנת 2000 הוארך מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו והוטל עליו פיקוח בגין עבירות רכוש וסמים; בשנת 2001 נדון לשנת מאסר בפועל בגין אלימות במשפחה; בשנת 2003 נדון בגין החזקת רכוש גנוב, כמו גם לעבודות שירות בגין הסעת תושב שטחים; ובשנת 2007 נדון למאסר בפועל, גם כאן בגין הסעת תושב שטחים.

§                   הנאשם 6הינו היחידי בפרשה זו שאין לחובתו הרשעות קודמות.